בְּמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת הַחַיִּים: אשקלון מתייחדת עם זכר נופליה
היום, כשצפירת הזיכרון מפלחת את חלל האוויר, מדינה שלמה עוצרת מלכת. בבתי העלמין הצבאיים, בכיכרות הערים ובבתים הפרטיים, אנו עומדים יחד משפחה אחת גדולה וכואבת כדי לזכור ולהזכיר את הבנים והבנות, הגיבורים והגיבורות, שלא שבו מן הקרב.
הצו שהושאר לנו
הביטוי "במותם ציוו לנו את החיים" נושא בתוכו משמעות עמוקה מנשוא. זוהי ההבנה שהחירות שלנו, הביטחון ללכת ברחובות העיר, והיכולת לגדל כאן דורות של ילדים, נקנו כולם במחיר היקר ביותר. כל חיוך של ילד, כל בניין שנבנה וכל רגע של שקט הם עדות חיה למחיר הדמים ששילמו הנופלים.
הם לא רק הגנו על הגבולות הם הגנו על עצם הזכות שלנו להתקיים כעם חופשי בארצו.
הזיכרון שבלב
יום הזיכרון השנה מקבל משמעות כואבת ומוחשית עוד יותר. השמות החדשים שנוספו לרשימת השכול, הפנים הצעירות שניבטות אלינו מהתמונות, והסיפורים על מעשי הגבורה בקו האש כולם מזכירים לנו שהמאבק על הבית טרם הסתיים.
העיר אשקלון, שחוותה לא פעם את תופת המלחמה, מרכינה ראש היום לזכר בניה ובנותיה. אנו מחבקים את המשפחות השכולות, אלו שנושאות את המשא הכבד של האובדן בכל יום בשנה, ולא רק ביום הזיכרון. הכאב שלהן הוא הכאב של כולנו, והגבורה של יקיריהן היא המצפן של כולנו.
ממשיכים בדרכם
הדרך הטובה ביותר לכבד את זכרם של הנופלים היא להמשיך ולבנות, ליצור, לאהוב ולשמור על האחדות בינינו. החיים שהם ציוו לנו הם חיים של ערבות הדדית, של חוסן ושל תקווה.
במותם הם הבטיחו את המשכיותנו. בחיים שלנו, אנו מבטיחים שהקרבתם לא הייתה לשווא.
יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ברוך ונצור בלבנו לעד.
