ישראל צריכה אישור מארה״ב לפני פעולה צבאית?
מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות והמאתגרות ביותר בתולדותיה. האיומים מסביב לא פוסקים, ואזרחי המדינה מחפשים דבר אחד בסיסי ביטחון. בתוך המציאות הזו, השאלה שעולה שוב ושוב על השולחן היא עד כמה אנחנו באמת עצמאיים לקבל החלטות גורליות, והאם מדינה ריבונית כמו ישראל צריכה לחכות ל"אור ירוק" מוושינגטון או מדונלד טראמפ לפני שהיא יוצאת להגן על עצמה.
התשובה לכך חייבת להיות חדה וברורה: כשמדובר בחיי אדם, בביטחון הילדים שלנו ובעצם הקיום של מדינת ישראל היא זו שמחליטה, לא וושינגטון.
אין ספק, ארצות הברית היא בעלת הברית הגדולה, החשובה והקרובה ביותר שלנו. השותפות האסטרטגית, הסיוע הצבאי והמטרייה הדיפלומטית הם נכסים עצומים לביטחון הלאומי. שיתוף פעולה ותיאום אסטרטגי הם תמיד אינטרס ישראלי עליון. אבל יש הבדל תהומי בין תיאום בריא לבין בקשת רשות. מדינה חפצת חיים לא יכולה להעביר את מפתחות הביטחון שלה לידיים זרות, ידידותיות ככל שיהיו.
ההיסטוריה שלנו מוכיחה שוב ושוב שכאשר ישראל היססה וחיכתה לאישור בינלאומי, שילמנו מחירים כבדים. מנגד, ברגעי המבחן הגדולים ביותר, מנהיגים בעלי שיעור קומה ידעו לפעול לבד. כשמנחם בגין ז"ל החליט להפציץ את הכור העיראקי ב-1981, הוא עשה זאת למרות התנגדות עזה מצד הממשל האמריקאי. הוא הבין שאחריותו העליונה היא מניעת שואה שנייה על העם היהודי. בדיעבד, העולם כולו כולל האמריקאים הודה לו על המהלך הנועז ששינה את פני המזרח התיכון.
נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ידוע כאוהד גדול של ישראל, והאינטרסים של שתי המדינות מצטלבים במקרים רבים. אך עם כל הכבוד לבית הלבן, האינטרס האמריקאי לעולם לא יהיה זהה במאה אחוז לאינטרס הישראלי. בסופו של יום, מי שיושב במקלטים באשקלון, בצפון או בעוטף הם אזרחי ישראל, ומי שנושא בנטל המלחמה ומקריב את חייו הם חיילי צה"ל.
החובה המוסרית של הממשלה היא לא לרצות את הממשל בוושינגטון, אלא להבטיח שאזרחי המדינה יוכלו לחיות פה בבטחה. ריבונות היא לא רק מילה יפה על הנייר או דגל שמניפים ביום העצמאות; ריבונות היא היכולת והחובה לקבל את ההחלטות הקשות ביותר בעצמנו כשחרב מונחת על צווארנו. תיאום? בהחלט כן. שיתוף פעולה? מבורך. אבל אישור או רשות? לעולם לא.
מאת: אלעד קקון ן אילוסטריצה : אשקלון עכשיו
