הוא תיעד את המלחמה, שרד אירוע לבבי וחזר לחיים: הסיפור של אלדד עובדיה והחלום להקים משפחה
מאת: אלעד קקון | צילום: אלדד עובדיה
מאחורי העדשה שמנציחה את האירועים הגדולים, הטקסים, המנהיגים והרגעים החשובים של אשקלון, עומד אדם צנוע שלא מחפש את אור הזרקורים. אלדד עובדיה, הצלם של דוברות עיריית אשקלון, רגיל להיות זה שעומד מאחורי המצלמה אבל מאחורי העדשה שלו מסתתר סיפור חיים לא שגרתי, מלא באהבה לצילום, רגעים בלתי נשכחים וגם רגע שבו חייו שלו השתנו.
החיבור של אלדד לעולם הצילום התחיל כבר בשנת 2008, לאחר שהשתחרר מהצבא. "תמיד אהבתי לצלם, אפילו מהפלאפון", הוא מספר. עם השנים האהבה לתמונה הלכה והתפתחה והפכה לחלק משמעותי בחייו. "תמיד אהבתי לתפוס את התמונה המיוחדת", הוא אומר.
את דרכו המקצועית החל בעבודה עם חברות צילום באירועים במרכז הארץ. בהמשך חזר לאשקלון, ושם הגיע גם החיבור לדוברות העירייה.
לדבריו, חבר קרוב הציע אותו לאירוע צילום בדוברות העירייה. "הם אמרו לי בוא לאירוע אחד", הוא נזכר. האירוע הראשון הפך לעוד אירוע, ועוד אחד, ועד מהרה אלדד מצא את עצמו מתעד כמעט כל סוג של אירוע בעיר מהרגעים השמחים ועד לרגעים המורכבים והקשים.
7 באוקטובר היום שבו המצלמה קיבלה משמעות אחרת
אחד הרגעים שנחרטו עמוק בזיכרונו היה ב-7 באוקטובר 2023. "זה היה בשבילי ואו", הוא מספר.
בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר המציאות הביטחונית השתנתה לחלוטין, אלדד קיבל שיחת טלפון מדנה, דוברת העירייה, שהתבקשה ממנו להגיע בדחיפות לחמ"ל.
לאחר שהגיע לעירייה והחנה את רכבו בחניון העירייה, טיל נפל בסמוך לחניה. אלדד מספר כי היה זה רגע מפחיד מאוד, ובדיעבד הוא מבין עד כמה גדול היה המזל באותו בוקר.
אבל גם בתוך הכאוס, המצלמה המשיכה לעבוד.
כשאלדד נשאל איזו תמונה הוא לוקח איתו גם כשהוא הולך לישון, הוא חוזר לאחד הרגעים הקשים ביותר של אותה מלחמה תמונה שצילם בימי הלחימה, שבה תועדה נטע, מתנדבת מד"א, כשהיא מגנה בגופה על אזרחית.
"את הרגע הזה הנצחתי בעדשה", הוא אומר.
עבור אלדד, זו בדיוק המשמעות של צילום. לא רק לתעד את מה שקורה, אלא לשמור רגע אחד בזמן רגע שמספר סיפור שלם גם הרבה אחרי שהאירוע הסתיים.
ואז הגיע הרגע ששינה את חייו
בפברואר 2026 עבר אלדד אירוע לבבי ששינה עבורו את נקודת המבט על החיים.
לאחר יום עבודה הוא חזר לביתו והחל לחוש כאבים בחזה. בהתחלה הוא לא הבין את חומרת המצב וביקש מאחותו להביא לו בקבוק חם. מכאן הדברים התפתחו במהירות, ואלדד איבד את ההכרה.
בני משפחתו והצוותים הרפואיים נלחמו על חייו. גיסו, סהר לוי " המלאך שהציל אותי ", הגיע למקום והחל בפעולות החייאה עד להגעת צוותי איחוד הצלה. במשך דקות ארוכות המשיכו הצוותים לפעול בנחישות, ולא ויתרו עליו.
אלדד מספר כי לאחר האירוע נותרו לו קטעים חסרים בזיכרון. "כשעולים לשמים, עולים ורואים שחור, והזיכרון נמחק", הוא אומר.
מאז, הוא מספר, הוא מרגיש שהוא חוגג שני ימי הולדת יום הולדת אחד שבו נולד, ויום נוסף שבו קיבל הזדמנות חדשה לחיים.
ומה הוא מאחל לעצמו?
אחרי כל מה שעבר, התשובה של אלדד פשוטה.
"משפחה, ילדים ואהבה".
אולי זו גם הדרך שבה הוא מסתכל היום על העבודה שלו. מאחורי כל תמונה יש אדם, מאחורי כל אירוע יש סיפור, ומאחורי כל רגע שמונצח במצלמה יש חיים שלמים.
אלדד עובדיה ממשיך לעמוד מאחורי העדשה. צנוע, שקט ומדויק, כשהוא מחפש את הרגע הבא שראוי להישאר בזיכרון.
כי לפעמים, תמונה אחת יכולה לספר סיפור שלם. ולפעמים, האדם שמאחורי המצלמה הוא בעצמו הסיפור.
